בהט נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע הגיש התביעה הנדונה על סך של 5,800 ₪ נגד הנתבעת. הנתבעת היא מבטחת של רכב צד ג' אשר היה מעורב בתאונה עם התובע מיום 18.7.12 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה בגין קיזוז שעשתה הנתבעת מהסכומים אותם היה צריך לקבל התובע בשל נזקי התאונה.

המחלוקת בתיק זה היא לעניין טענת הנתבעת כי יש להפחית מהנזק שנקבע לתובע בדו"ח השמאי 25 אחוזים בגין רשלנות תורמת, וכן כי יש להפחית סך של 468 ₪ שקבע שמאי התובע בגין מראה ימנית, ואילו שמאי הנתבעת לא מצא נזק זה.

אין מחלוקת כי התאונה אירעה בצומת הרחובות קריניצי – מגדים ברמת גן בתאריך 18.7.12. אין גם מחלוקת כי התובע רכב על אופנוע ברח' קריניצי מדרום לצפון. רח' מגדים הוא רחוב צדדי שחותך את רח' קריניצי, ואילו רח' קריניצי הוא הרחוב הראשי. עוד אין מחלוקת כי בקצה רח' מגדים לפני הצומת עם רח' קריניצי מוצבים שני תמרורי "עצור". עוד אין מחלוקת, כי רכב שבו נהג מר שמואל בן עמי, המבוטח אצל הנתבעת, נכנס לצומת מכיוון רח' מגדים, פגע באופנוע של התובע שנסע ברח' קריניצי בצד ימין והסב לו נזק כספי.

הנתבעת שילמה את סכום הנזק, למעט 25 אחוזים, שהם 5,333 ₪, אשר הנתבעת קיזזה, משום טענתה כי לתובע יש רשלנות תורמת לתאונה בשיעור זה, וכן הפחיתה מסכום הנזק 468 ₪ בגין מראה ימנית.

בדיון העידו התובע ועד הנתבעת בן עמי. מן העדויות, שהובאו בפני, לא מצאתי כי התובע נסע במהירות או בחוסר זהירות וכי נכנס לצומת באופן המהווה רשלנות כלשהי מצידו. נתתי אמון בעדותו של התובע.

הנתבעת טענה כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית, וכי רכב החוצה צומת צריך להיכנס תוך התאמת מהירות הנסיעה ובירור כי הדרך חופשית. לעניין זה, הביאה הנתבעת בכתב הגנתה, פסיקה כמפורט בס' 11 לכתב ההגנה. גם התובע הציג פס"ד התומך בעמדתו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות, אומר כי אכן ייתכן ויהיו מקרים שבהם יוטל אשם תורם על נהג רכב, שנכנס לצומת, למרות שהפוגע בו היה אמור לעצור בשל תמרור "עצור", ולהמתין ולראות שהצומת פנוי לחלוטין בטרם יכנס אליו. אולם, על מנת להטיל אשם תורם שכזה יש צורך בהוכחה ממשית להתנהלות בלתי זהירה באופן ניכר של הנכנס לצומת מכיוון הדרך הראשית. כל תיק יש לבחון לפי נסיבותיו.

במקרה זה, השתכנעתי כי התובע נהג כראוי בזהירות ובאופן סביר ונכנס לצומת ללא כל רשלנות מצידו. מאידך, על עד הנתבעת מוטלת הייתה החובה לנהוג בזהירות יתירה ולבחון היטב כי הצומת פנוי וריק מכל רכב לפני שנכנס לצומת. בנסיבות אלה לא מצאתי כי אשם תורם מוטל לפתחו של התובע.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום נזקו, דהיינו לשלם לו סך של 5,333 ₪ אשר הפחיתה לו מסכום הפיצוי.

אשר לתביעה בעניין המראה הימנית – בדיון הציג בפניי התובע תמונה של המראה הימנית שניזוקה, ועל פי הצילום וזווית הצילום, ניתן לקבוע כי מדובר אכן במראה הימנית אשר נגרם לה נזק, ולפיכך, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לפצות את התובע בגין מראה זו, ולכן יש להוסיף לסכום, אשר הנתבעת תשלם לתובע סך של 468 ₪.

בנוסף, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1000 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת במלואה והנתבעת תשלם לתובע סך של 5,801 ₪, זאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000₪ הוצאות, לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.